זו הייתה הפעם השנייה או השלישית שנסענו למטולה. אני באמת לא מצליח לזכור
באיזו פעם. לפעמים לזיכרונות האלה יש איזה נטייה להתבלבל לך בראש. אני זוכר
שאורי היה שם. הוא הביא איתו קייס מלא בדיסקי וויב צרובים של טריפהופ. זה עשה
את הנסיעה לבאמת מיוחדת. משהו במוזיקה הזאת והנוף שעובר מול העיניים מניע
איזה משהו עמוק בפנים. היינו לפחות ארבעה: אני, אורי, אלון בטוח גם היה שם, וכנראה
שגם לילך. כן, אני די בטוח שזה מי שהיה. לילך זו החברה לשעבר של אלון. הם כבר
לא ביחד, אבל באותה תקופה הם היו בלתי נפרדים. זה מוזר איך זה ששני אנשים
יכולים להיות כל כך מאוהבים ויום אחד פתאום זה נעלם. אורי למד איתי ועם אלון בבית
ספר. ואחר כך הוא גם למד ביחד עם לילך כלכלה בירושלים. אני לא בטוח אבל אני
חושב שככה אלון ולילך הכירו, דרך אורי. באותה תקופה אני עבדתי במפעל שיצר
כלים חד פעמיים, וחסכתי לטיול. טיול שבסוף לא יצאתי אליו. כל זמן שחסכתי
לא הצלחתי להחליט לאן אני רוצה לטוס ובסוף לא טסתי. אלון עבד כמציל בבריכה.
הוא כל היום הסתובב בלי חולצה ונהייה לו שיזוף אימתני. אני ממש זוכר אותו
כזה שזוף בטיול למטולה. זה מדהים הדברים שזוכרים.
אני חושב שבאותה נסיעה עצרנו באיזה תחנת דלק ושם קניתי איזה ספר של הרלן
קובן. לא אהבתי אותו במיוחד כסופר אבל הנה הוא נמצא בספריה שלי. בין סופרים
מוזרים שאף אחד לא שמע עליהם וסופרים קלאסים, יש גם הרלן קובן אחד. עומד
לו עם הכריכה היפה שלו, מסמל איזה משהו, אבל אני לא בטוח מה. אז אם זו היתה
הפעם שקניתי את הספר, זו גם בטח הייתה אותה פעם שעשינו את העצירה הזאת
בכנרת. אני זוכר את עצמי יושב שם וקורא את הספר. כולם נכנסו למים אבל לי לא
היה חשק. אף פעם לא אהבתי את הכנרת במיוחד. תמיד כששחיתי בה היה נדמה
לי שדגיגים קטנים מכרסמים לי את האצבעות והמחשבה הזאת הייתה משגעת אותי.
לילך נראתה מדהים בבגד ים. איך קינאתי באלון שהוא מבלה את הלילות עם בחורה
כמוה במיטה. לי אף פעם לא הייתה חברה שנראתה כל כך טוב. לא שהייתה לי איזה
בעיה עם נשים. אבל כנראה אני לא בחור שבחורות כאלה הולכות איתו.
אחרי שהם שחו קצת בכנרת ואני הספקתי בטח לסיים איזה רבע ספר, אני קורא די
מהר, אני חושב שהלכנו לאכול בטבריה באיזה חומוסיה ערבית. אני לא זוכר איך
קוראים לה אבל אני בטוח שכל טבריאני היה יודע. היה שם ממש טעים. אני צריך
לזכור בפעם הבאה שאני בצפון לעבור שם. או שאולי עדיף לחפש משהו חדש,
אולי גם וגם.
אני חושב שזה היה קצת אחרי שנפרדתי מליאור. אני זוכר את עצמי מסתכל על
הפלאפון, חושב להתקשר אליה. הייתי עם ליאור בערך חצי שנה ולא היה לנו את
היחסים הלוהטים האלה. לא היינו רבים, לא היו דרמות בכלל, בקושי התרגשות.
אני חושב שהפעם היחידה שבאמת התרגשתי ממנה היה בדייט הראשון שלנו. היא
לבשה חצאית ממש קצרה. ואני כל הדייט דמיינתי את עצמי מעביר את היד שלי על
הירך שלה, עולה לאט לאט במעלה החצאית. אבל זה לא קרה. היא הייתה בראש
אחר, ואני לא טוב כל כך בלשנות את המוד הזה. שנינו שתינו את הקפה שלנו בבית
הקפה ההוא שאני לא זוכר את השם שלו בדרום תל אביב כמו שני מבוגרים בפגישה
עסקית. רק אחרי איזה חודש הצלחתי להביא אותה למיטה שלי. אבל גם הסקס לא
היה כזה מזהיר. אחרי חצי שנה של יחסים קרירים כאלה היא עברה לגור בצפון וזה
נתן לי תירוץ מספיק כדי להפרד ממנה. אבל כשהיינו שם בצפון משהו ניקר לי בראש.
אולי *כדי לפגוש אותה עוד פעם, אולי הפעם נזדיין כמו שאף פעם לא הזדיינו. ופתאום
המרחק וזה שנפרדנו ידליק איזה משהו בקשר היבש. ידעתי שזה כנראה פנטזיה אבל
כל הזמן חשבתי שאולי שווה לנסות. בסוף התקשרתי אליה באותו ערב כשהגענו
למטולה. היא לא ענתה. איזה יומים אחרי זה היא חזרה אלי, שאלה מה רציתי, אבל
אז כבר חזרנו ולא ידעתי מה להגיד לה. אמרתי לה שהייתי בסביבה וחשבתי להגיד
שלום. היא אמרה שחבל שהיא לא ראתה את השיחה, היא הייתה באיזה שבת חתן
והשאירה את הפלאפון בבית. וזו היתה הפעם האחרונה שדיברנו.
הזמנו חדר באיזה מלונית קטנה במטולה. כזו עם ארוחת בוקר של לבנה וסלטים טריים.
הגענו רק בערב. אני זוכר שהיה שם איזה ג'קוזי במלונית. שזה דווקא די מגניב אבל
גם לשם לא נכנסתי, אני אפילו לא זוכר למה. בדרך למטולה קנינו כמה בירות ובערב
ישבנו ושתינו אותם. אני חושב שהן היו קצת חמות. אבל זה לא כזה נורא. בטח כבר
היה קצת קריר כשהגענו לשם, וכשקר לא אכפת לי עם הבירה שלי לא קפואה.
כנראה שאחרי ששתינו נהייתי עייף ובגלל זה לא נכנסתי לג'קוזי. אני זוכר אבל
שהשאר נכנסו. זה קורה לי הרבה פעמים שאני איכשהו מבדיל את עצמי מהחבורה.
אני לא חושב שאני עושה את זה בכוונה, זה פשוט קורה. יכול להיות שבגלל שאני לא
באמת שם זין על הדברים האלה. החדרים היו סבבה, אני לא זוכר אותם לרעה, זה
בטוח. חדרים כאלה לא באמת צריכים להיות מדהימים, מספיק שאתה יכול לישון
בהם בשקט ובנוחות יחסית.
למחרת בבוקר קמנו ממש מוקדם, באיזה שש, ויצאנו לטייל באזור. אני לא מומחה
גדול במסלולים וכאלה, אבל המקומות שטיילנו בהם היו די נחמדים. אני לא יודע
למה אנחנו תמיד חוזרים לטייל דווקא באזור הזה. בעיקרון אלון הוא זה שאחראי על
איפה אנחנו הולכים לטייל ואני חושב שהוא ממש מכיר את האזור הזה, אז אנחנו
תמיד חוזרים לשם. רוב הזמן היינו כאילו חצויים לשניים. זה כאילו אלון ולילך טיילו
לבד ואני ואורי לבד ובמקרה אנחנו מטיילים באותם מקומות. היה כיף לדבר עם אורי,
לא ראינו אחד את השני הרבה זמן בגלל הלימודים שלו וסתם בגלל שקצת התרחקנו.
אני זוכר את עצמי מופתע מאיך זה שכמעט שכחתי כמה כיף לי בחברתו. אני חושב
שאולי דיברנו בטיול הזה על כל הנושאים בעולם. ברור שלא, אבל ככה זה הרגיש.
דיברנו על בחורות ועל פוליטיקה ועל פילוסופיה ועל אומנות ובטח גם על עוד עשרות
נושאים קטנים וגדולים.
זה קרה ביום השני של הטיול, יצאנו לטייל באיזה מקום שנמצא ממש לפני העלייה
לרמת הגולן. אני זוכר את הרמה מתפרשת לה משמאלנו, מאיימת משהו. כבר היינו
ממש באוירה של הטיול, אני הלכתי ליד אורי ודיברנו על איזה משהו פילוסופי, אני
חושב שהוא ציטט את הרבי נחמן ושזה קצת הרגיז אותי. מעניין אם הוא זוכר על מה
דיברנו. עברנו ליד חורשה של עצים גבוהים כאלה. אני אף פעם לא זוכר שמות של
עצים. החורשה היתה משמאלנו ומאחוריה עמדה לה הרמה. כשנגמרה החורשה
פתאום שמתי לב לעץ בודד שעמד לו מחוץ לחורשה, לבד. זה היה עץ שונה מהעצים
של החורשה. הוא היה עצום עם עלווה, ככה קוראים לזה? עלווה ענקית. הוא פרש את
הצל שלו על שטח יותר גדול מהדירה שחייתי בה באותו זמן. אבל מה שהיה מעניין
באמת בעץ הזה זה מה שהיה מתחתיו.
מתחת לעץ ישבה בחורה שנראתה לא קשורה למקום בצורה מוגזמת. היא הייתה
לבושה קצת כמו פאנקיסטית. לא בצורה מוגזמת עם כל הקישוטים הפאנקיסטים
הקלאסיים. אבל עם החולצה השחורה הזרוקה וג'ינס קרוע ושיער שצבוע לשחור כהה
כל כך שאי אפשר היה לדמיין שזה הצבע השיער האמיתי שלה. היא נראתה כמו
משהו שהייתה מצפה לראות באיזה פארק בתל אביב או משהו כזה. בחיים לא בטבע
שם מתחת לרמה, מתחת לעץ. הייתי חייב ללכת לראות איך היא קשורה. כאילו
ומשהו בתוכי רצה לתקן את הטעות הזאת. וחוץ מזה, בדיוק נפרדתי מליאור, אז כל
בחורה שראיתי נראתה לי כמו סיכוי למין, והיא נראתה כמו מישהי שבקלות הייתה
זורמת איתי לאיזה ערב של אלכוהול והתהוללות מינית חד פעמית.
אמרתי לאורי שאני הולך לדבר איתה ושהם ימשיכו ואני כבר ישיג אותם. ניגשתי אליה,
וכשהתקרבתי גיליתי שהיא היתה מאוד יפה, היא הייתה מאופרת בצורה מוגזמת
ולבושה בצורה שכמעט נועדה להסתיר את הגוף שלה. אבל נראה שמתחת להכל
היא נראית די טוב. הדבר היחיד שהפריע לי זה שהיא נראתה די צעירה. היא הייתה
יכולה להיות בת שש עשרה, אבל גם באותה מידה אולי בת עשרים וחמש. אמרתי לה
שלום ועמדתי מעליה. היא הרימה את הראש והסתכלה עלי לכמה שניות ואז הורידה
שוב את הראש. שאלתי אותה אם אני יכול לשבת לידה והיא אמרה שלא אכפת לה.
התיישבתי עם הגב לעץ כמעט צמוד אליה. "את לא נראית כל כך קשורה לפה, מה
את עושה כאן?" היא לא ענתה אז הוספתי:"אם אפשר לשאול"
"לשום מקום אני לא קשורה." היא סיננה בטון די עצוב. לא ידעתי מה להגיד לה על
זה. לא היה בא לי לשחק את הבחור ששופכים עליו את הצרות שלך. הייתי רגיל לזה
מהבית והטיול הזה היה קצת כאילו דרך להשתחרר מזה. אבל מה יכולתי לעשות,
לקום וללכת? "אני לא יודע מה הסיפור שלך, אבל בטוח שלא יעזור לך לשבת פה
ולרחם על עצמך. אני חייב לחזור לחברים שלי, אם את רוצה את מוזמנת לטייל קצת
איתנו." קמתי ללכת. הייתי בטוח שהיא בכלל לא תגיב ובזה זה יגמר, אבל היא הרימה
את הראש שלה ואמרה אוקיי. "טוב, אז בואי." התחלנו להתקדם ושאלתי אותה איך
קוראים לה. היא אמרה שקוראים לה קסניה.
כשהגענו לחבורה הכרתי אותה לכולם ואמרתי להם שהיא תצטרף אלינו לקצת זמן.
המשכנו ללכת ואני חזרתי לדבר עם אורי בדיוק מאיפה שהפסקנו. קסניה הלכה קצת
מאחורינו ושתקה. מדי פעם ניסיתי להוביל את השיחה למקומות שהיא תוכל להתערב
בהם אבל נראה שהיא לא הייתה מעוניינת להשמיע את הדעה שלה. אולי היא הייתה
יותר מדי שקועה במחשבות שלה. גם היום אני לא יודע מה הביא אותה לשם באותו
יום.
בסוף המסלול היה מקום נחמד כזה שאפשר לשבת בו ולעשות בו פיקניקים. התיישבנו
ופתחנו כמה חטיפים שהיו לנו. קסניה לא טעמה מהם בכלל. התחלנו לדבר על מה
נעשה בערב. בבוקר שלמחרת היינו צריכים לחזור וזה היה הלילה האחרון של הטיול.
אלון ולילך רצו ללכת לאיזה פאב שהם שמעו עליו שנמצא באזור. לי ולאורי לא היה
ממש אכפת אבל החלטתי לשאול את קסניה מה היא חושבת שאנחנו צריכים לעשות.
חשבתי שהיא אולי מהאזור ואולי מכירה מקומות מעניינים. היא אמרה לנו שאם היא
הייתה במקומנו והיה לה פה רק ערב אחד היא בטוח הייתה הולכת למקום של אלי.
אורי שאל אותה מה זה המקום הזה והיא לא הייתה מוכנה ממש להסביר, היא רק
אמרה שאין ספק שזה יעשה לנו את הערב. היינו במצב רוח הרפתקני ולא היה אכפת
לנו לנסות את המקום. חשבנו שבכל מקרה אם לא נאהב את מה שנראה נוכל ללכת
משם לפאב ההוא. שאלנו אותה איפה זה והיא אמרה שמסובך להסביר, אבל לא
אכפת לה לקח אותנו לשם בערב.
השעה הייתה בערך שש והתחיל להחשיך. החלטנו שנלך למלונית, נסדר את הדברים
שלנו, נתקלח, נתלבש נאכל משהו ובעשר נצא למקום שקסניה סיפרה לנו עליו.
שאלנו אותה אם היא רוצה איזה טרמפ לאנשהו ושנאסוף אותה בערב. אבל היא אמרה
שלא אכפת לה סתם לחכות איתנו עד עשר. גם לנו לא הייתה שום בעיה עם זה. היא
נראתה נחמדה למרות איך שהיא הייתה לבושה וזה שהיא לא אמרה הרבה. ישבנו שם
כנראה עוד איזה חצי שעה ואז נסענו למלונית.
כשהגענו למלונית כל אחד התחיל להתארגן והיא התיישבה ליד שולחן שעמד
מחוץ לחדרים. הצעתי לה בירה מהכמה בירות שנשארו לנו. היא לקחה אותה ושתתה
אותה באיטיות עם אולי עשר סיגריות. כל פעם שהצצתי לראות מה קורה איתה נראה
שהיא בדיוק התחילה עוד סיגריה. כשסיימתי להתארגן יצאתי לשבת לידה, לא ממש
הצלחתי לנהל איתה איזו שהיא שיחה. לכל דבר ששאלתי אותה היא ענתה במינימום
מילים שאפשר ובטון מסויים שקצת אומר "אין לי כוח לדבר עכשיו". במהרה השאר
יצאו וכולנו ישבנו ליד השולחן ודיברנו על כל מיני דברים שמדברים עליהם בחופשות.
בערך בתשע אכלנו איזה משהו קטן ושתינו גם כל אחד איזה בירה. ובלי ששמנו לב
כבר הגיעה השעה לצאת.
כשעלינו על האוטו נראה שהמצב רוח של קסניה השתנה. פתאום היא חילקה הוראות
בנוחות ואפילו גם דיברה קצת. החטנו שהטריפ הופ של אורי לא מתאים ליציאה אז
שמנו איזה דיסק של דיפ פרפל שהיה באוטו. קסניה כיוונה אותנו אל מחוץ למטולה
דרומה ואחרי כמה זמן פנינו לאיזה כביש מושבים שאני לא זוכר בדיוק לאן הוא הוביל.
כמה פניות ואז ירידה לכביש עפר. אני קצת חששתי, אני לא בטוח למה. אולי מזה
שלא נמצא את הדרך בחזרה. למרות שידעתי שאלון באמת טוב בדברים האלה. יש
לו זיכרון מדהים לדרכים.
פתאום הופיע מולנו מקום שנראה כמו פאב של קיבוץ או משהו כזה, בתכלס זה היה
בטח איזה מחסן ששינו אותו כדי שיתאים לבילוי. החננו את האוטו ליד. היתה שם חניה
די גדולה ומשהו כמו שלושים רכבים חנו כבר במקום. כשראיתי את הרכבים קצת
נרגעתי. אולי פחדתי שהיא תוביל אותנו לאיזה חור של מקום. ושזה יראה כאילו אני
הובלתי אותנו בגלל שאני הבאתי אותה. בכניסה לא היה אף אחד שבודק תעודות.
קצת התבאסתי בגלל שחשבתי שזו אחלה של דרך לגלות אם קסניה היא כבר מעל
גיל שמונה עשרה. לא יודע למה לא פשוט שאלתי אותה.
הדבר הראשון שבלט במקום ברגע שנכנסנו היו שתי בחורות שנראו לא רע בכלל
שישבו והתנשקו כמעט בכניסה. המוזיקה במקום הייתה מינית משהו ונראה ששתי
הבחורות ממש נכנסו לקטע. זה היה מקום גדול ומלא באנשים עם בר גדול באמצע
וכמה שולחנות מסביב. היו גם כמה אנשים שרקדו, רובם היו בחורות יפות. כמעט ישר
החלטנו להשאר והלכנו לחפש לנו שולחן. קסניה הלכה לבר ולקחה מה שנראה כמו
וודקה רדבול. היא סיימה את הכוס ממש ליד הברמן, כמעט ותוך כדי שהיא משלמת
וניגשה ישר לרקוד.
אנחנו התיישבנו והזמנו כל אחד בירה שהוא אוהב. היה שם הרבה בירות מהחבית.
קשה היה לא להתנועע למוזיקה, ביחוד עם הבירות ששתינו קודם וששתינו שם. מהר
מאוד כולנו זזנו לצללילים של המוזיקה. ואני חושב שאלון ולילך התחילו להתמזמז שם
במקום לידנו. אין מה להגיד, האוירה של המקום הזה נטפה איזה משהו מיוחד. משהו
בתאורה ובמוזיקה ובאנשים שהיו שם.
בערך איזה שעה אחרי שהתיישבנו ובטח כבר אחרי איזה שלוש בירות נכנס בחור
אחד לפאב. הוא היה גבוה וגם לו היה איזה לוק קצת פאנקיסטי. היתה לו נוכחות ואני
חושב שכולם בפאב שמו לב לזה שהוא נכנס. קסניה ישר רצה אליו, הם התחבקו והיא
נישקה אותו על הלחי. הוא הזמין שוט של וודקה מהבר ושתה אותו בשלוק אחד.
הוא וקסניה דיברו קצת ואז הוא ניגש אלינו לשולחן.
הוא אמר לנו שהוא רוצה להודות לנו על זה שאירחנו לקסניה חברה ושהוא יזמין אותנו
למה שבא לנו מהבר. כולנו שמחנו ואני הזמנתי כוס של ג'יימסון. אני לא זוכר מה
השאר הזמינו. הוא שאל אם הוא יכול לשבת איתנו, ואמרתי לו לשאין שום בעיה.
הוא הזמין לנו את המשקאות ואמר למלצרית שזה על חשבונו. כולנו עשינו לחיים שמח
כזה, אני חושב שאפילו אלון שתה איתנו למרות שהוא היה צריך לנהוג. קשה לסרב
לשתייה חינם. הוא הודה לנו שוב על זה שאספנו את קסניה והכל ואמר לנו שהוא כבר
יקח אותה הביתה ושאנחנו לא צריכים לדאוג לה.
הוא התחיל לדבר איתנו על מה אנחנו עושים בחיים ומשם השיחה זרמה לכל מיני
מקומות, אני חושב שמוזר שלא שאלתי אותו מה הקשר שלו לקסניה. הוא כנראה היה
ידיד שלה, אבל אולי הוא אחיה או אולי חבר שלה. אני חושב שגם לא שאלתי אותו
לשמו. כולנו כבר היינו די שיכורים. הוא נשאר לשבת איתנו כמעט כל הערב והיה כיף
לדבר איתו.
קצת לקראת סוף הערב אורי הלך לשירותים ונשארתי איתו לבד, אלון ולילך היו ממש
עסוקים אחד בשניה. היה קצת מוזר פתאום להשאר איתו לבד אבל זה נראה שזה לא
הפריע לו. ואז הוא התקרב אלי ממש כמעט עד לאוזן שלי ואמר: "חיכיתי שנהייה לבד.
אני יודע שאתה זה שעזר לקסניה היום. אני יודע שזה בגלל שרצית להתחיל איתה
אבל זה לא משנה. בסופו של דבר עשית משהו טוב, יותר ממה שאתה חושב. ולדעתי
זה מה שחשוב, מה שעשית ולא למה עשית. אני הולך להגיד לך משהו ואני מקווה
שתבין כמה זה לא אופייני לי. בדרך כלל לא הייתי אומר דבר כזה למישהו. אבל אני
חושב שלך זה מגיע. מה שאני רוצה להגיד זה שעוד יהיו לך הרבה קשיים בחיים, אבל
הכל יהיה שווה את זה, אתה עוד תראה. אתה לא חייב להאמין לי אבל אני יודע על
מה אני מדבר" ואז הגיע אורי והוא חזר לשבת כמו מקודם. אורי שאל אתנו על מה
דיברנו ככה והוא אמר שהוא רצה לשאול אותי מה אני חושב על קסניה. אורי שאל:
"אז מה אתה חושב על קסניה?" ועניתי שאני לא יודע. המשכנו לדבר עוד קצת ואז הוא
אמר שהוא צריך ללכת. הוא הלך לרחבה וקרא לקסניה ושניהם נעלמו כאילו לא היו
אף פעם.
בלילה שכבתי במיטה וסיימתי את הספר שקניתי בתחילת הטיול. כשסיימתי אותו
עדיין לא הצלחתי להרדם ונשארתי קצת ער במיטה וחשבתי על מה שהוא אמר.
אני לא האמנתי בשום דבר שלא הגיוני להאמין בו. לא חשבתי שהוא באמת יודע על
מה הוא מדבר, אבל מה שהוא אמר הניע איזה משהו בתוכי. ביום שלמחרת חזרנו
הביתה לשגרה שלנו ובקושי חשבתי על הבחור. מדי פעם כשהיה לי קצת קשה נזכרתי
במילים שלו והם נתנו לי קצת כוח. אבל עדיין קשה לי להאמין שאלו לא היו סתם זיוני שכל
של שיכור..
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה