את הסיפור הזה שמעתי בסוכות האחרון. נסעתי לבקר את המשפחה במעלה אדומים
וגם אחי הקטן היה שם. הוא סיים צבא לא מזמן והוא עדיין גר בבית הוריי. הייתי שם
שלושה ימים, בגלל שהחג נפל ככה שהערב חג ושבת התחברו. חשבתי שכשאני יהיה
שם אני אצליח לארגן איזה מפגש עם כמה חברים ישנים מהתיכון. אבל נראה שכל מי
שנשאר באזור מחבריי לא היה כל כך בראש של מפגשים ואני הייתי קצת חולה אז לא
היה לי כוח ליותר מדי שיכנועים. בסופו של דבר מצאתי את עצמי יושב בסוכה עם כמה
חברים של אחי. הם הביאו איתם כמה שישיות של בירות זולות וזה הפך לערב די נחמד.
"אז אתה מבין, היא מספרת רק חלק מהסיפור" שמעתי את חבר של אח שלי אומר
כשחזרתי מהשירותים עם גליל נייר טואלט בשביל שאני אוכל לקנח את האף שלי
שהתחיל לנזול בצורה מוגברת.
"שמע, אני לא יודע איך אני יוכל להסתכל עליה שוב אותו הדבר" אח שלי אמר עם חיוך
מרוח על הפנים. "אתה חייב לשמוע את הסיפור הזה" הוא הסתכל עלי. הקשבתי לסיפור
וישר אחריו היה לי ברור שזה מסוג הסיפורים האלה שהבן אדם הולך לספר אותו כל החיים
שלו. אין הרבה סיפורים כאלה. אחרי עוד כמה בירות ביקשתי ממנו לכתוב את הסיפור
ולפרסם אותו מתישהו. הוא הסכים. ישבתי איתו והוא השלים לי עוד כמה פרטים שלא
הייתי סגור עליהם. וזה הסיפור:
לבחור קוראים עומר והוא חבר של אחי מהבית ספר. מגיל שש עשרה הוא היה עם אותה
חברה במשך ארבע שנים, לה קוראים ליאל והיא גם למדה עם שניהם. בשלב מסויים
עומר החליט להפרד ממנה. הוא אהב אותה מאוד אבל הוא פשוט הבין שזה לא זה. כמו
רוב הקשרים שמתחילים בגיל מוקדם גם קשר זה הגיע לסופו. עם כל שיברון הלב בדבר
והעצב הכרוך בעניין, אנשים מתבגרים, משתנים, ביחוד בגיל הזה. והקשר הזה לא היה
שונה.
למרות שעומר הוא זה שנפרד ממנה, לקח לו זמן עד שהוא התחיל להכיר בחורות חדשות.
ועד שהוא התחיל לעשות זאת הוא מצא נחמה בלדבר עם רותם. רותם היתה בחורה בת
עשרים ושתיים מירושליים. שיום אחד, לא הרבה זמן אחרי שהוא נפרד מליאל, פנתה אליו
בפייסבוק. ובגלל שהוא היה בחור כזה חביב,ונראה שהם היו די באותו ראש, השיחה בינהם
זרמה בקלות ובמהרה כבר היה להם די נוח לדבר אחד עם השנייה על כל דבר בעולם.
לרותם היה חבר רציני, ולא היה שום עניין רומנטי בקשר הזה, אבל עומר שהרגיש קצת
לבד באותה תקופה, שמח על שמצא ידידה כזאת שאיתה הוא יכול להעביר לפעמים שעות
של שיחה בפייסבוק.
רותם ידעה בין השאר גם לקרוא בכוכבים ובאחת השיחות איתה היא הציעה לו לעשות לו
איזה מפה. הוא נתן לה את כל הפרטים והיא התחילה לעבוד על זה. ביום שלמחרת היא
חזרה אליו ואמרה לו שלפי הכוכבים הוא עשה טעות גדולה בחייו. טעות שהוא יבין שהוא
מצטער עליה בזמן הקרוב. הוא עוד אולי יכול לשנות את זה אבל החלון הזדמנויות לא
ישאר פתוח לעוד הרבה זמן. ישר עומר חשב על ליאל. הוא כמובן היה עם המון חרטות.
הוא חשב שהוא עושה את הדבר הנכון, אבל איך הוא יכול להיות בטוח?
עומר היה עדיין חבר של ליאל בפייסבוק. הם לא נפרדו בצורה רעה. ולמרות שבמציאות
הם בקושי היו נפגשים, או מדברים. עדיין הוא הרגיש צורך לראות קצת מה קורה איתה.
ומדי פעם הוא היה נכנס לדף שלה בפייסבוק. יום אחד בערך באותה תקופה שהוא התחיל
הכיר את רותם הוא שם לב שיש בחור בשם רון שנותן לליאל תשומת לב יתרה. מגיב לה
על הסטאטוסים. רושם לה דברים על הוול. דבר שלאט לאט הגבר והפך לחיזור לכל דבר.
בערך פעם ביום הוא היה שם לה על הוול איזה שיר רומנטי ורושם מתחתם משפטים כמו:
"לבחורה שיופיה לא משתווה לאחרת. איש שלא מסוגל לראות כמה מדהימה היא לא היה
מסוגל להעריך יהלום מושלם בידו." נראה שממש מתחיל עניין רציני שם.
*
עומר קצת נבהל ושאל את רותם מה היא חושבת שהוא צריך לעשות. רותם אמרה לו שהוא
חייב לדבר עם ליאל ולהתחנן בפניה לחזור אליו, אם הוא כמובן עדיין אוהב אותה. הוא
חשב על זה בערך יומיים עד שהוא הבין שאין לו ברירה. הוא התקשר לליאל וביקש ממנה
להפגש. הם נפגשו בבית שלה, אותו מקום שהפך כמעט לבית השני שלו. הם ישבו בחדר
שלה על המיטה.
"תראי, חשבתי על זה. ואני הייתי רוצה לחזור להיות ביחד"
ליאל היתה קצת קרירה בהתחלה, אבל מהר מאוד לבה נמס בפני אהוב לבה וכשהם
התנשקו אחרי כל הזמן הזה שהיו רחוקים אחד מהשני, שניהם הרגישו בחום הזה של אהבה
ישנה ונוחה. ולעומר היה ברור שהיתה זו טעות טיפשית להפרד ממנה. עוד באותו הערב
הם פשוט החליקו לתוך אותה המערכת יחסים הישנה. כאילו ולא נפרדו מעולם.
הכל היה מושלם ונראה שמה שהפריד בינהם פעם בכלל לא היה קיים והוא סתם דמיין
את זה. אבל היתה רק בעיה אחת: רון.
נראה שרון לא ויתר על ליאל. הוא פשוט המשיך לחזר אחריה באותה אינטנסיביות כמו
מקודם ואולי אפילו יותר. הם היו יוצאים לאותם מסיבות ופתאום עומר גם ראה שרון מעלה
צ'קים כמו: "יושב בארומה עם היפה בנשים". עומר ניסה לדבר עם ליאל ולהבין מה קורה.
אבל ליאל אמרה שהוא סתם ידיד. הוא ניסה להסביר לה כמה זה מפריע לו אבל היא חזרה
על אותו משפט: "אם הייתי יושבת עם אלי זה היה מפריע לך?" אלי היה חבר משותף
וברור שלא היה מפריע לו אם הם היו נפגשים, הוא הכיר את אלי אבל את רון הוא ראה רק
בפייסבוק.
עומר לאט לאט התחיל להתחרפן. זה כל כך הציק לו שהוא לא ידע מה לעשות. יום אחד
הוא דיבר עם רותם אותה ידידת פייסבוק. שכבר בקושי הוא דיבר איתה מאז שהוא וליאל
חזרו להיות ביחד. וסיפר לה על זה. ממש פתח בפניה את הלב. כמו שכבר היה רגיל.
רותם לא ידעה מה להגיד לו, אבל היא ראתה שלה ולרון(שגם היה מירושלים) יש כמה
חברים משותפים ואמרה לו שהיא תשאל אותם עליו. יומיים אחרי זה היא חזרה אליו וסיפרה
לו שלרון יש זין ענקי,דירה משלו, הוא נוהג בסובארו חדשה והוא איש של מסיבות שמחליף
כל הזמן בחורות ואם הוא איכשהו נדבק לליאל זה כנראה משהו רציני. עומר התחיל לאכול
את עצמו. הוא היה מגיע לעבודה ורואה את אותם סטאטוסים בפייסבוק והיה מתחרפן.
שובר דברים, כועס על כולם. כל מה שהוא רצה זה לפגוש את הרון הזה ולהכות אותו עד
זוב דם.
אבל בכל הזמן הזה היתה לו איזה תחושת בטן מוזרה. משהו בכל הסיפור הזה נראה לו
פשוט דפוק. בפרופיל של רון, שהוא מצא את עצמו יושב עליו הרבה, היו בקושי תמונות
והבן אדם היחיד שהוא תקשר איתו היה ליאל. בוקר אחד הוא התעורר וידע מה לעשות
הוא ניגש ישר למחשב ופתח את הפרופיל של רון. הוא מצא שם את האימייל וניסה להכנס
איתו לפרופיל של רון בפייסבוק עם הסיסמה הקבועה של ליאל, שהוא הכיר. זה לא עבד,
אז הוא ניסה להכנס לאימייל של רון. ופתאום, הוא נפתח. הוא יושב שם המום מול המחשב,
המום. ומחשבות רצות לו בראש. ופתאום הוא חושב על זה שגם הפרופיל של רותם די
דומה לפרופיל של רון. הוא מנסה להכנס לאימייל שלה עם הסיסמה של ליאל. ומה אתם
יודעים? הוא גם נפתח. ליאל פתחה שני חשבונות פייסבוק מזוייפים. רון בשביל שיחזר
אחריה. ורותם בשביל לדבר עם עומר.
שבוע הוא הסתובב עם הידיעה הזאת ולא סיפר עליה לאיש. הוא לא ידע איך לעכל את זה,
הוא נפגש עם ליאל כמה פעמים, אבל הוא לא ידע מה להגיד לה. בסוף הוא נפרד ממנה,
כמעט בלי להתעמת איתה על זה. אחי שמע ממנה שהיא דאגה לעומר ופתחה את הפרופיל
של רותם בשביל לראות מה קורה איתו. לדעתי זה היה מהלך גאוני מצדה שעם קצת יותר
עבודה ואולי אם לא הייתה ממשיכה ללחוץ עם הרון הזה, אולי היה עובד. וכמובן איך שהוא
עלה על זה. זה פשוט בלתי נתפס.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה