"אתה מכיר את song for lisa?", לא הכרתי אותו אבל גם לא רציתי כל כך
לשמוע עוד שיר שאני לא מכיר. אני נהנה לשמוע את המוזיקה שלי, שאני מכיר ואוהב.
אבל הוא התעקש להשמיע לי דברים חדשים. זה התחיל קצת לשעמם אותי.
נראה שהוא ציפה ממני שאני יארח לו חברה בזמן שהוא מחכה לארבע. זה לא כל כך
הפריע לי, אבל העיסוק הזה בהשמעת שירים אחד לשני לא כל כך מצא חן בעיני. זה
היה כמו משחק שברור שאני אפסיד בו. הוא היה לבוש בג'ינס וחולצה מכופתרת אפורה
שכנראה עלו לו לא מעט כסף. ואני הייתי הבן אדם האחרון שהוא הולך לראות לפני שהוא
חוזר לגיהנום. הוא לא התנהג כאילו יש לזה איזו שהיא משמעות. הוא התנהג כאילו והוא
מחכה לאוטובוס.
"אני רואה שזה מתחיל לשעמם אותך" הוא אמר "אתה רוצה לעשות משהו אחר?"
"תראה, לא כל יום פוגשים במישהו כמוך... אולי תספר לי, תסביר לי למה אתה חוזר
לגיהנום."
"תראה, אני לא כל כך רוצה לחשוב על זה. אין לי הרבה זמן ככה להיות פה ובזמן הזה
אני לא רוצה לחשוב על דברים כאלה." הוא אפילו לא היה מוכן לקרוא לדברים כאלה
בשמם. חשבתי לעזוב את זה וקמתי מהמיטה שלי להכין לעצמי עוד כוס קפה.
"תראה...." הוא פתאום נפתח "אני מבין את הסקרנות שלך. באמת שהייתי בכיף מספר לך
הכל. אבל קודם כל, אני לא באמת יודע מה מותר לי לספר ומה לא." הוא ישב על הכיסא
המסתובב שליד המחשב שלי והזיז את הכיסא בעצבנות קלה ימינה ושמאלה.
"למה בעצם שיהיה אסור לך לספר דברים מסויימים?" שאלתי אותו מהמטבחון הקטן
שהיה צמוד לחדר השינה.
"אני לא יודע, אף אחד לא ממש אמר לי שאסור, אבל... לא יודע, זה מרגיש אסור כזה"
ידעתי שהוא סתם מנסה להתחמק, וגם הבנתי אותו, אבל הסקרנות שלי גברה עלי.
"טוב, אם זה בעיה, אתה לא חייב לספר כלום" התיישבתי על המיטה עם כוס הקפה
החדשה שלי והסתכלתי עליו בשקט.
"מה אתה רוצה לדעת?" הוא נשבר
"אההם, קודם כל, למה בכלל היית בגיהנום, כאילו, פעם חיית חיים רעים ואז מתת
ונשלחת לגיהנום בגלל חטאיך, או משהו כזה?"
"לא בדיוק, זה הרבה יותר מסובך מזה. בעיקרון אף פעם לא הייתי בדיוק חיי, כמו שאתה
מבין את זה. תראה... כשאנחנו מדברים על דברים כאלה בגיהנום אנחנו משתמשים
בהרבה מושגים שאתם לא מבינים, בשביל להתחיל להסביר לך את זה, אני קודם צריך
להתחיל להסביר לך כל מיני דברים"
"אז תנסה להשאיר את זה פשוט, אבל תסביר."
"אוקיי, אז מהנקודת מבט שלך, כן, חייתי חיים רגילים. הייתי עוד בן אדם רגיל, נורמטיבי,
בערך כמו כולם, עם כמה דברים קצת שונים אבל לא מאוד מיוחדים במבט הכללי. ואז
יום אחד מתתי. תאונת דרכים קטלנית שהתחילה מבן אדם שנפלה לו הסיגריה מהפה
ונגמרה בשלושה הרוגים."
"אתה היית מי שהפיל את הסיגריה?"
"כן, אבל זה לא באמת משנה"
"התבאסת למות ככה?"
"תראה, אני מכיר אנשים שמסתובבים עם איזה תחושה של נחיתות בגלל איך שהם מתו,
אבל אני מבין שכולם מתים בסוף וזה לא באמת משנה איך. זה סתם אירוע רנדומלי, ואין
יותר מדי מה לחשוב עליו."
"ופגשת את האנשים שהרגת?"
"כן, אני רואה אותם מדי פעם. שלום שלום כזה. אין לנו באמת שום דבר במשותף. הם לא
כועסים עלי או משהו, לפחות זה לא נראה ככה."
"אז גם הם הלכו לגיהנום?"
"כן, כמעט כולם מגיעים לשם בסוף."
"אז מי הולך לגן עדן?"
"זהו, שאין הרבה מקום בגן עדן. כל שנה עושים הגרלה. והמנצחים עוברים לגן עדן
או שהם מקבלים שנה להסתובב בין החיים. שזה מה שאני בחרתי"
"למה שמישהו יעדיף להסתובב פה במקום לעבור לגן עדן. כאילו... למה אתה בחרת את
זה?"
"תראה, גן עדן זה לנצח, ואני לא יודע מה יש שם, אף אחד לא יודע, אני די מחבב את
החיים שלי בגיהנום והיו לי כמה דברים שרציתי לעשות פה, שלא הספקתי, אז החלטתי
לבוא לפה."
"איך זה בגיהנום? מה כזה נוח בגיהנום?"
"בעיקרון זה די רגיל. הכל בערך אותו הדבר. יש לך עבודה שאתה חייב להיות בה. אסור
לך ממש לאחר או להתעצל בעבודה. מהעבודה אתה חוזר לבית שהוא שלך לבד. ויש
לך שם טלוויזיה ומחשב ואתה גם יכול לקחת ספרים חדשים מהספריה. וזהו בערך,
בשבת אתה יכול ללכת לבריכה או לקולנוע, יש גם חדר כושר. אתה אף פעם לא חולה.
אסור לך להתידד עם יותר מכמה אנשים בודדים. ואסור לך שום מגע פיזי או כל קשר
עם בני המין השני. וכל שבוע הוא בערך אותו הדבר."
"מה זאת אומרת? ואם נגיד אתה עושה משהו שאסור לך לעשות?"
"לוקחים אותך לבידוד,כמו בכלא, יש הרבה אנשים בבידוד. אבל הרוב משתדלים לא
להגיע לשם. יש כאלה שכל כמה זמן מכניסים אותם לתקופה. ואז הם יוצאים והם בסדר.
ואז הם שוב שוברים את החוקים ואז שוב מחזירים אותם. וככה חוזרים על עצמם שוב ושוב."
"נשמע ממש מדכא"
"רוב האנשים שם די מדוכאים, אבל מתרגלים לזה. ויש אנשים שאין להם בעיה עם זה."
"אז בשביל מה חזרת, מה רצית לעשות?"
"תמיד רציתי לכתוב ספר. זה משהו שתמיד חלמתי עליו, וזה משהו שאסור לעשות בגיהנום.
כל סוג של יצירה הוא אסור. אז חשבתי שאני אבוא לפה לשנה אכתוב כל יום. אולי אפילו
יצא לי משהו ממש טוב, שיתפרסם אפילו בגיהנום, וחברים שלי יקראו את זה. ואולי יתיחסו
אלי קצת אחרת שם."
"אז על מה כתבת?"
"זהו, שלא ממש הצלחתי, בשבועיים הראשונים שלי פה התחלתי לכתוב איזה משהו. אבל
לא יודע... זה לא כל כך עבד. אז עזבתי את זה ודי חזרתי לחיים הרגילים שלי, כמו בגיהנום.
אבל הלכתי פעם אחת לזונה. חשבתי שאם אני כבר כאן, אז אני חייב לזיין כמה פעמים.
אבל לא ממש הצלחתי לדבר עם אף אחת. כבר כל כך התרגלתי לפחד הזה מלדבר עם
נשים. אז הלכתי לזונה וזה היה נוראי, והרגשתי ממש רע עם זה כמה ימים אחרי זה. אבל
לפחות זה משהו שאני אוכל לספר לכל החברים שלי."
"עוד כמה זמן יש לך לפני שאתה חוזר, יש לך בערך עוד שלוש שעות, אתה יכול להספיק
מלא בזמן הזה. למה אתה לא עושה איזה משהו?"
"לא יודע, מה יש לעשות?"
"לצאת לטייל קצת אולי."
"יש לנו טבע גם בגיהנום, אני לא ממש אוהב את הטבע"
"אז אולי, לא יודע.. מסעדה, ים, ספורט, איזה משהו שאתה אוהב."
"בערך את הכל יש גם בגיהנום ואני אף פעם לא עושה את זה."
"יש אלכוהול בגיהנום?"
"בטח, לכל אחד יש כמות מסויימת שמותר לו לשתות בשבוע. שלוש חצאי ליטר של בירה.
אני אוהב לשתות כל פעם בירה אחת, ככה שזה נפרס על כל השבוע."
"אתה רוצה לשתות עכשיו לפני שאתה חוזר?"
"אההם, אוקיי."
הלכתי להביא שתי פחיות בירה וניסיתי לעכל את מה שאני שומע. נראה שהוא ממש לא
אהב את זה שאני משאיר אותו לבד. ושהוא לא בדיוק ידע מה לעשות עם עצמו בזמן הזה
אז מיהרתי בחזרה עם שתי הפחיות הקרות וכוסות.
"אמרת לי משהו קודם. משהו בקשר לזה שלא ממש חיית?"
"כן, זאת אומרת, החיים שלי בגיהנום לא כל כך שונים מהחיים שהיו לי כשחייתי. אז קשה
באמת לקרוא להם חיים, הם היו די דומים לגיהנום."
"מה היה שונה בעצם?"
"ההבדל היחיד מבחינתי זה הידיעה. כשחייתי תמיד תיכננתי לעשות דברים.
תיכננתי לכתוב, או לטייל בעולם, אולי ללמוד לנגן על גיטרה, או להכיר איזה מישהי שאני
יוכל ללמוד לאהוב. בגיהנום פשוט אין גם את התקווה הזאת."
שתינו את הבירות בשקט. לא חשבתי על עוד משהו לשאול אותו ולא נראה שיש לו משהו
להגיד לי. אחר כך הוא הראה לי עוד כמה שירים שהוא אוהב. וראינו גם סרט של במאי
נורווגי. דיברנו קצת על הסרט אחרי זה. היו לו דברים די חכמים להגיד על הסרט. בשלוש
חמישים ושבע הוא אמר שהוא חייב ללכת והוא אמר לי שלום, בירך אותי בשלא נתראה
עוד הרבה זמן ונתן חיוך קטן, הראשון שראיתי ממנו. הוא יצא מהדלת והשאיר אותי לבד.
שיר שהוא הפעיל במחשב עוד המשיך להתנגן.
